לפני כמה ימים קיבלתי מייל בזה הלשון:
"לכל אלה ששומרים על המשקל… עושים דיאטה… או בכלל… רוצים לדעת כמה קלוריות יש באוכל שהם אוכלים…
שלחו סמס שמתחיל במילה כמה ושם הפריט ל 5454 ותקבלו בסמס חוזר את הקלוריות שיש באותו מוצר…
לדוגמא: כמה תירס
או .. כמה ג'חנון"
מעניין מה מקבלים על "כמה יוסי"…
ריק רייט נפטר מהמחלה הארורה (עוד פרטים אצל אורי ברייטמן).
בא לי לנגן מתישהו, איפשהו, בהופעה, את כל האלבום Wish You Were Here , מתחילתו ועד סופו.
קלידן – יש.
סקסופוניסטית – יש.
גיטריסט – יש.
נשארו בסיסט ותופיסט. מישהו מעוניין?
איך בלוג נולד?
בהתחלה היה לי בלוג אחד, עברי, שעסק בניהול תצורה ובמוזיקה.
לאחר מכן פיצלתי אותו לבלוג אנגלי שעסק בהנדסת תוכנה וניהול תצורה, ובלוג עברי שעסק בניהול תצורה ובמוזיקה.
כעת פיצלתי את הבלוג העברי לשניים: בלוג עברי אחד שעוסק בניהול תצורה, ובלוג עברי שני שעוסק במוזיקה.
סה"כ לתשלום: 3 בלוגים.
פינק פלויד האוסטרליים יופיעו בארץ בשבוע הבא.
קראתי ביקורות מפרגנות עליהם, המציינות שהם ממש טובים, מופיעים כבר 15 שנה, ושאפילו דייב גילמור (הגיטריסט של) ממליץ עליהם.
הם אפילו משתמשים בחלק מהציוד המקורי ששימש את פינק פלויד במסגרת סיבוב ההופעות "Division Bell" .
ההופעה הזו מזכירה לי שאלות מוזיקליות-פילוסופיות שעלו במהלך קורס שלקחתי באוניברסיטה, העוסק בחקר ביצוע מוזיקלי (עם ד"ר אביאור ביירון). שאלות כגון:
האם יש משמעות לביצוע שלא מבוצע ע"י כותב היצירה?
האם בהכרח מבצעי הכיסוי יצליחו להביע את המשמעות המקורית שאליה התכוונו כותבי היצירה?
האם מותר למבצע הכיסוי לסטות מהביצוע המקורי ולתת פרשנות אישית שלו ליצירה? ואם הוא לא עושה זאת – אז מה הופך את גירסת הכיסוי שלו לייחודי?
האם גירסת הכיסוי מאבדת מייחודיותה כאשר כותב היצירה עדיין בין החיים? (להבדיל למשל מיצירות קלאסיות שהכותבים נפטרו לפני מאות שנים)
האם מה שהופך את הביצוע של הלהקה האוסטרלית למצויין הוא האיכות הטכנית של נגניה? החיקוי של המופע הפירוטכני?
כמובן שיש עוד שאלות רבות שניתן לשאול.
ממילא בקורס לא הגענו לתשובות חד משמעיות , וגם כאן לא נגיע.
וממילא מי שהולך – הולך כדי להנות.
עוד פרטים (ותגובות המתייחסות לסוגית הכיסוי) אפשר למצוא אצל אורי ברייטמן.
נ.ב. מי זוכר מי אמר את הכותרת ואיפה?
והפעם אתנחתא מוזיקלית ליום השואה, ובכלל.
"שובי לביתך" – שיר מינורי ויפה שהלחין ועיבד שם-טוב לוי למלים של דליה רביקוביץ, אי-שם בתחילת שנות ה-80 במאה הקודמת.
כתבתי פעם את גירסת האקורדים שלי ללחן שלו (שיניתי מעט בבית הסוגר), ואני מצרף אותה כעת.
מזל ש-YouTube בסביבה:
יצחק קלפטר מוציא בקרוב אלבום חדש, ושחרר מתוכו שיר חדש, "אנשים משתנים", ששמעתי ב- Ynet .
שיר חמוד.
נחה עלי המוזה, והמלים היו במרחק Copy & Paste - אז ישבתי כמה דקות וכתבתי את האקורדים (והפעם עם הגיטרה).
אני אוהב את השירים שלו – יש לו כתיבה פשוטה ותמימה, אבל עם "טוויסטים" בלוזיים – השירים שלו רוב הזמן באותו סולם, אבל לפעמים הוא מוסיף "תבלינים" של אקורדים שהם לא חלק מהסולם (מיקסולידיים בד"כ), וחוזר מיד חזרה לסולם המקורי.
אגב, השיר הזה מזכיר לי את השיר "לוקח ת'זמן": יש דמיון לשורה "יש אנשים שמתייחסים אל החיים כמו אל טיול מאורגן, אבל אני לא נוסע" – המהלך המוזיקלי דומה למדי.
הנה פרשנות שלי לאקורדים.
קטע הזוי שהיה לי היום:
הזדמן לי להיות ליד אחד הסניפים של ברגר-קינג (או בורגר-קינג? לא משנה), וראיתי שיש להם מבצע של ארוחה חינם (1+1) למנויי פלאפון.
רצה הגורל ואני מנוי של החברה הסלולרית הנ"ל, לכן סימסתי וקיבלתי קוד למבצע.
כשבאתי לבצע את ההזמנה של ההמבורגר שלהם ("וופר"), הקופאית התחילה עם השאלות של "תרצה להגדיל את השתיה/הצי'פס" וכו', הסתבכה עם הקופה והחשבון, וביטלה את ההזמנה כדי להתחילה מחדש.
או אז הסתבר שמבחינת הקופה, כבר ניצלתי זה עתה את הטבת המבצע, וההטבה היא חד-פעמית, לכן לא ניתן להשתמש בה שוב, למרות שלמעשה לא השתמשתי בה.
הגיע מנהל הסניף, ניסה גם הוא את מזלו עם הקופה העקשנית, לא הצליח, ואמר לי שאני צריך לדבר עם פלאפון כדי שיחזירו לי את ההטבה, או שאשלם מחיר מלא ללא המבצע. נו באמת…
לא היה לי זמן וכוח להתווכח איתו. אז הלכתי.
אז מה היה לנו?
2 חברות גדולות שיוצאות במבצע משותף עם כוונות טובות.
באג בקופה או בתוכנה או בנהלים או בשד יודע איפה.
הזמנה של 2 ארוחות שלא נלקחה בסוף
לקוח מתוסכל שהזמין ולא אכל בסוף, וכועס על ברגר-קינג ועל פלאפון.
שונא מתנות יחיה.
בסוף גם אכלנו בריא יותר.
המלחין (פרופ') צבי אבני על מצב המוזיקה הפופולרית והמלחינים בארץ:
"לטובים מביניהם, כמו מתי כספי ויוני רכטר, אומר 'שאפו'. הם ממש יוצרים אמיתיים. אבל מה שקורה פה מזכיר טרקטור שנוסע בשדה ולגלגלים דבוקים עשבים שוטים וזבל של פרות. כלומר, סביב המלחינים הטובים יש רדידות, שלא לדבר על גניבות מוסיקליות".
"כל העניין נהפך לתעשייה", הוא קובל. "תעשיית המוסיקה – הם קוראים לתחום שלהם. כל הזמן הם מייצרים אלבומים-אלבומים במין שיטפון כזה שנדחף במהירות אל הפריים טיים. ועל מה הם שרים? מה כל הבכיינות והיבבנות בפזמונים שלהם? כמה אפשר לשיר שירי אהבה שדופים? ישבתי פעם בוועדה באקו"ם לבדיקת רמת העיבודים. מצאנו גורנישט. מוסיפים איזה סלסול לשיר וקוראים לזה עיבוד בעוד שזה למעשה איבוד. מדכא לחשוב לאיזו רמה טריוויאלית מסוגלים אנשים לרדת".
לא רק העיבודים. גם הרוקנרול הוא לא בדיוק כוס התה שלו. "הכל פרימיטיבי שם מבחינתי. אין שם לא קונטרה-פונקט ולא תחכום כלשהו. זה בים-בים-בים אחד מתמשך. מי שצועק יותר, חושב שזה יעזור לו יותר להצליח".
(מתוך ראיון שהתפרסם עימו לאחרונה).
שאלו אותי כמה פעמים האם ניתן לקחת מובאות מהפוסטים כאן בבלוג, או לצטט מהם. ענייני זכויות יוצרים, אתם יודעים.
חשבתי על כך ביני לבין עצמי – ונזכרתי במשפט היפה "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". יש משהו אירוני במשפט הזה, משום שכמעט כל מי שמצטט אותו, לא יודע מי אמר אותו במקור. גם המשנה במסכת אבות לא ציינה זאת, ורק הגמרא במסכת מגילה מציינת שמי שאמר זאת הוא רבי חנינא.
לעצם העניין - מותר לצטט, אבל תנו קרדיט מתאים, בהתאם לרשיון ייחוס-שיתוף זהה 2.5 ישראל של Creative Commons.
